סיפור חסידי על כוחה של קבוצה
רב אחד שאל את אלוהים מה ההבדל בין גיהנום לגן עדן.
"בוא, ואראה לך מה זה גיהנום", אמר אלוהים לרב, והוביל אותו לחדר. בחדר ישבה קבוצת אנשים מורעבים ומיואשים מסביב לשולחן גדול ועגול.
במרכזו של השולחן עמדה קערה מלאה בתבשיל מהביל וריחני בכמות גדולה ונדיבה, אולם, אף אחד מהיושבים סביב השולחן לא הצליח לאכול...
כל סועד אחז בכף בעלת ידית ארוכה מספיק כדי להגיע לקערה ולאסוף מהתבשיל מלוא הכף אולם, אותה כף היתה ארוכה מדי על מנת להביא את
האוכל אל פי הסועדים. וכך, ישבו הסועדים סביב השולחן, רעבים ומיואשים...
"ועכשיו, בוא ואראה לך מה זה גן העדן", אמר אלהים, והוביל את הרב לחדר אחר. גם בחדר השני ישבה קבוצת אנשים שמחים ושבעים מסביב לשולחן גדול ועגול. גם בחדר השני, כל סועד אחז בכף בעלת ידית ארוכה מספיק כדי להגיע לקערה ולאסוף מתבשיל מלוא הכף, אך ארוכה מדי על מנת להביא את האוכל אל פי הסועדים. אבל בחדר זה שררו שמחה ואחווה, כל הסועדים היו שמחים ומרוצים מרוב נחת.
"איך זה יכול להיות"? שאל הרב בתמיהה... "אותו החדר, אותו השולחן, אותן הכפות ומה?..."
"הדבר פשוט מאד", ענה לו אלהים, "האנשים בגן העדן הזה למדו להאכיל איש את חברו!"
